האם קהילה בשבילי?

מה זה בעצם בית ספר דמוקרטי? זה בעצם אומר שהילד לא נכנס לשיעורים?

בית ספר דמוקרטי זה לא רק הזכות לא להיות בשיעורים. הרעיון המרכזי בחינוך הדמוקרטי הוא שיש לילד בחירה ושליטה במה שהוא לומד, כך שהוא יכול להמשיך וללמוד לפי הסקרנות הטבעית שלו, ולהתפתח בכיוונים הייחודיים לו לפי העדפותיו, אופיו, יכולותיו, כישרונותיו, ובקצב שלו (שיכול להיות שונה בכל תחום).

בעצם בית הספר מעודד ומטפח את הסקרנות, חדוות הלמידה, הרצון להשפיע, להביע דעה, למצוא את הקול הייחודי ולהשמיע אותו.

בחירה בשיעורים זה אלמנט אחד של השיטה הזאת. לתלמידים יש גם תפקיד מרכזי בחיי בית הספר וקביעת החוקים שלו, והם מעורבים גם בניהול שלו. תלמידים  חברים בוועדות שמנהלות את חיי בית הספר כמו ועדת  תקציב, שיווק ואחרות. וחוקי בית הספר נקבעים במליאה בית ספרית שבה מוזמנים להשתתף תלמידים, מורים והורים. במליאה דנים בהצעות החוק השונות, ובתום הדיון נערכת הצבעה. למשל,  לפני כשנתיים נערכה מליאה בנושא הטלפונים, והרוב החליט (רוב גם בקרב הילדים, תאמינו או לא) לאסור את השימוש בטלפונים בבית הספר עד כיתה ו'.

איך להחליט אם מסגרת חינוך דמוקרטית מתאימה לילד שלנו?

בית ספר דמוקרטי מתאים לכל הילדים. זה עובד הכי טוב כשבאמת נותנים לילד לבחור, ואז הלמידה היא לא מתוך כפייה, אלא מונעת מהמוטיבציה הפנימית של הילד, והרצון הטבעי ללמוד. אז השאלה היא האם כהורים אתם מוכנים להתמסר לעקרון הזה גם במקרה והילד לא בוחר דברים שאתם הייתם רוצים שיבחר.

איך עוזרים לילדים לקבל החלטות נכונות לגבי בחירות השיעורים והתמדה בלימודים?

בתחילת השנה יש תקופה של "טעימות" שבמהלכה התלמידים מנסים את כל השיעורים (ויש לנו שיעורים ממש מעניינים: אקטואליה, שיווק דיגיטלי, מחול ברזילאי, תופעות טבע…). בסוף התקופה הזו החונך (שזה כמו מחנך אבל הרבה יותר) בונה יחד עם התלמיד את המערכת האישית שלו, בדיאלוג עם התלמיד והוריו, עם הרבה הקשבה וכבוד לתלמיד.

ההנחה היא שאין בחירה "נכונה", אלא בחירה נכונה לתלמיד. השאיפה היא שזאת תהיה בחירה (ובהמשך למידה) עצמאית, ולא מתוך כפייה או ניסיון לרצות.

מרגע שהתלמיד בונה את המערכת הוא למעשה מתחייב לה עד סוף השנה, והיא הופכת למערכת הקבועה שלו.

איך מייצרים אווירת למידה?

(א) המציאות מראה שבגלל שהתלמידים בחרו את מה שהם לומדים, ובגלל שהם נמצאים בסביבה של ילדים אחרים שנמצאים מתוך בחירה, המחויבות שלהם ללמידה גבוהה יותר.
(ב) העובדה שלא כופים על ילדים לשבת בשיעורים שלא מעניינים אותם, מנטרלת חלק גדול מהאנטגוניזם שנוצר פעמים רבות לעצם הלמידה או למקצועות מסוימים.

כשלא מכריחים, יכול להיות שמקצוע מסוים לא מעניין השנה אבל בשנה הבאה הילד יגיע אליו מתוך עניין ובחירה.

(ג) אנחנו תופסים למידה בצורה רחבה יותר מאשר רק בשיעורים – גם בזמן חופשי לומדים, גם בשיחה עם חבר, גם במשחק, ולכן הרבה פעמים לא צריך לייצר אווירת למידה אלא רק לאפשר אותה.

יש לכם בכלל כיתות? מי מנהל מעקב על השיעורים בהם הילדה נוכחת?

לכל קבוצה של בערך 20 ילדים יש חונך או חונכת (שהם בוחרים בתחילת השנה), וקבוצת החונכות הזו היא אחת מקבוצות השייכות שיש להם. היא מורכבת מתלמידים מכיתות א-ג/דהו/זח/ט-יב יחד.

כל יום נפתח ומסתיים עם מפגש של החונך עם הקבוצה הזו, שהוא חובה. מבחינת השיעורים, היות ולכל תלמידה יש מערכת שונה, המורים של השיעורים יודעים מי רשום לשיעורים שלהם, ומנהלים את המעקב הזה, ממש כמו באוניברסיטה.

במידה ויש בעיה עם הגעה לשיעורים, המורה יעדכן את החונך, וזה יברר עם התלמידה במה מדובר, וינסו יחד להבין את הסיבה ולפתור אותה.

איך אוכל לדעת את מידת ההתקדמות שלה? איך אוכל לדעת אם היא משתמשת במחברות אם הן בכיתה?

מכיתה ד' המחברות חוזרות הביתה ואפשר לעקוב. בכיתות א-ג, וגם אחרי:
העקרון הבסיסי הוא שהלמידה היא באחריות התלמידה, היא בחרה בשיעור והתחייבה אליו. מידת ההתקדמות שמעניינת אותנו היא של התלמידה ביחס לעצמה.

דרך אחת היא לדבר עם הילדה, פשוט לשאול אותה. עוד אפשרות היא לדבר עם המורה של אותו שיעור, או עם החונך.

כל אנשי הצוות מכירים היטב את התלמידים, וישמחו לדבר עם הורים שיפנו אליהם. בחלק גדול מהשיעורים יש בסוף השנה גם תצוגה של תוצרים, פרויקטים, עבודות, שאפשר להתרשם מהן על מה נעשה לאורך השנה.

האם ילדים לא צוברים פערים בהישגים בלימודים ביחס לילדים בבתי ספר רגילים?

ילדים שעברו בתיכון לבתי ספר רגילים (בדרך כלל כדי ללמוד במגמות ייחודיות כמו למשל משחק) מספרים שביחס לילדים אחרים הכל הולך להם מאוד בקלות. זה בעיקר בגלל היכולת שהם רכשו לקחת אחריות על הבחירות שלהם, הביטחון העצמי שקיבלו, היכולות החברתיות והבינאישיות, ויכולת הביטוי.
לפעמים אנחנו מגלים שילדים התקדמו יותר מבני גילם בבתי ספר רגילים, בגלל הלמידה בקבוצות קטנות, והיכולת להתקדם לפי הרמה האישית.

איך אפשר לעזור לילדים חדשים שמגיעים ממערכת חינוך רגילה להתאקלם בביה"ס?

לפעמים תלמידים שמגיעים ממערכת חינוך רגילה מתחילים בלחגוג את החופש החדש שמתאפשר להם. ילדים מגיעים לפעמים עם חששות וספקות, לומדים איך המערכת עובדת, ובודקים האם היא באמת מאפשרת בחירה עצמאית ומכבדת.

הרבה פעמים נראה שבשנה הראשונה הם מנצלים את האפשרות לבחור או לא לבחור שיעורים, ומשאירים לעצמם הרבה זמן פנוי. זה תהליך טבעי, שגם הוא מלמד אותם הרבה מאוד – הם לומדים להעסיק את עצמם, לומדים מחדש להבחין ברצונות שלהם, לומדים להבין מה הם רוצים, ולומדים שלגיטימי לבטא את זה ולהשפיע על המציאות של חייהם. אנחנו גם רואים שעם הזמן הם מגלים מחדש את הסקרנות וחדוות הלמידה, וחוזרים לבחור בשיעורים, ממקום חדש.
כל ילד יצטרך סוג אחר של ליווי ועזרה, עבור כל ילד האתגרים של ההתאקלמות יהיו שונים. מה שיכול לעזור זה להיות בקשר עם החונך או החונכת, לשאול, להתייעץ, לשתף, לעודד את הילד לפנות לחונכים שמכירים את הסיטואציה וכבר ליוו ילדים שעברו אלינו מבתי ספר רגילים. בסופו של דבר הם הדמויות שרואות את הילד ותפקידם ללוות את ההתאקלמות וההתפתחות שלו בבית הספר.